מת מפחד? כך תתמודד עם פחד בעזרת ייעוץ עסקי חכם

היי, כאן מתן ניסטור

מומחה ייעוץ עסקי והתפתחות אישית.

היום אני הולך לדבר על אחד הדברים שמטרידים 1/1 אנשים,

כלומר, את כולנו.

 

יש מצב שאני שואל אותך שאלה אישית:

איפה הפחד פוגש אותך, אחי?

שים לב: אני לא שואל אותך אם אתה מפחד, כי אין מי שלא מפחד

השאלה היא ממה אתה מפחד ובאיזה מינון.

 

כשאני משתף חברים בפחד שלי מסרטי אימה,

הם מסתכלים עליי כאילו הייתי ילדה בת 14, לא יועץ עסקי עם רזומה עשיר.

אבל למעשה, אין הבדל גדול בין פחד מסרטי אימה, פחד קהל ,

חרדה חברתית שפוגשת אנשים במקומות חדשים או פחד מלהקים עסק עצמאי.

 

מסתבר שהמוח שלנו לא מצליח לזהות את ההבדל בין חוויה המתרחשת במציאות לחוויה דמיונית –

ההשפעה של 2 סוג החוויות גורמת לגוף שלנו להגיב כאילו מדובר באיום ממשי.

וכן, למרות שאני יודע שהשודד מהטלוויזיה לא עומד לקפוץ אליי המסך,

אני עדיין מרגיש דפיקות לב מואצות ואיזה מיני התקף חרדה

שמוציא לי את כל הטעם מצפייה בסרט אימה.

 

את ההבנה הזו שפחד נמצא בראש שלנו, נוכל לנצל היטב גם נגדו.

את המוח שלנו ניתן לאמן.

כלומר, באמצעות חשיבה ודמיון של סיטואציה מפחידה,

המוח לומד להתמודד עם ההתנגדות ועם תחושת האיום, ככה שבמפגש חזיתי עם החוויה,

היא לא תהיה חדשה לו והוא יגיד: "אה, אני מכיר את זה, הייתי כבר בסרט הזה"

וכך יהיה לנו קל יותר להתמודד עם מוקד הפחד.

 

אתמול עליתי על במה ומסרתי הרצאה לקהל של 2,000 אנשים.

קהל עצום לכל הדעות, מה שיכול היה לשתק אותי

אבל למרבה הפלא, אחרי שירדתי מהבמה, קלטתי שלא התעלפתי,

הלב שלי לא דפק בפראות והצלחתי להעביר את המסר שלי ואפילו לחייך לקהל.

הנקודה המעניינת שבימים אלו אני מכין הרצאה לקהל של 100-200 איש והמחשבה על החוויה העתידית הזו, מרגשת אותי ומלחיצה לא מעט.

 

אחרי שירדתי מהבמה ההיא שאלתי את עצמי: "מה קורה כאן?",

איך יכול להיות שהרציתי מול 2,000 אנשים בלי שהרגליים שלי הפכו לג'לי

ואילו הרצאה מול קהל של עשירית מכמות האנשים גורמת לי להתרגש?!

ואז הבנתי:

בשנה האחרונה אני הרבה מתרגל עם עצמי בזמנים שאני לבד ובלי הסחות דעת – את ההרצאה הזו.

אני מדמיין קהל של אלפי אנשים בצורה מוחשית ומתרגל איך אני עומד בפניהם ומוסר להם את המילים האלו.

לכן, בפועל, כשעליתי לבמה, הייתי מתורגל.

הייתי אחרי 200-300 פעם שמסרתי את ההרצאה הזו. אז נכון שבפועל היא התרחשה רק במוח שלי,

אבל המוח כזכור, לא מבדיל בין חוויה המתרחשת במציאות לזו שמתרחשת רק בראש שלנו.

ככה הייתי מוכן, הגוף שלי לא הגיב כאילו הוא בסכנה ממשית

וירדתי לקול מחיאות כפיים של 4000 ידיים (2,000 איש, 2 ידיים לכל אחד, דמיינו את הרעש…).

 

פוחדים לעשות קפיצת באנג'י?

בתור מומחה לייעוץ עסקי והתפתחות אישית, אני ממליץ לכם:

פנו לכם זמן ודמיינו סיטואציה בה אתם מבצעים קפיצת באנג'י

הרגישו ממש את הרתמה נקשרת סביבכם, איך אתם נזרקים למטה ועולים במהירות למעלה,

איך הגוף שלכם תלוי בין שמים לארץ.

תנו לגוף שלכם לשחרר את האדרנלין והרגישו את הפחד, הדופק המואץ, זיעה קרה, גוף מכווץ.

דמיינו זאת פעם אחר פעם, שחזרו את החוויה במוח

כדי להפוך את קפיצת הבאנג'י לחוויה מוכרת ואפשרית עבורכם.

 

אחרי תרגול של עשרות או מאות פעמים כאלו, התגובות של הגוף תהיינה רגועות יותר

וביצוע קפיצת באנג'י במציאות יהווה עבורכם חוויה מרגשת אבל לא יותר מזה.

המוח שלכם ילמד שאתם מסוגלים לבצע את הפעולה הזו והיא תחדול להיות איום משמעותי

שיש להילחם נגדו באמצעות תגובות פיזיולוגיות (תגובות גופניות).

 

מסתכלים לפחד בעיניים עם סביבה מנצחת

עד עכשיו דיברנו על הכוח החזק שיש לאימון ולדמיון בהפגת פחדים.

אני רוצה לחלוק אתך כלי נוסף להתמודדות עם פחד,

לכלי הזה אני קורא: סביבה מנצחת

סביבה מנצחת היא סביבה המורכבת משני סוגי אנשים:

1. אנשים שכבר עשו את מה שאתם רוצים להשיג והם יכולים להדריך אתכם.

אנשים כאלו יוכלו לת לכם את הטיפים היעילים ביותר שיעזרו לכם להתמודד עם פחד ולהגשים מטרות.

1. אנשים תומכים – אנשים כאלו יגידו לך: 'וואלה, אתה צודק' או: בוא נחשוב יחד איך אתה משיג את המטרה שלך.

אלו אנשים שסגנון החשיבה שלהם הוא: 'איך כן' איך אתה תוכל לנסות, גם אם בעבר לא הצלחת, איך תוכל להסתכל לפחד בעיניים ולהגיד 'אז מה?!'.

 

איך הבנתי בדרך הקשה שלהתקין ארון בלי הוראות זה מיותר לגמרי? וגם: מה זה מידול?

אני מאמין מאוד במידול,

כשאני אומר מידול אני מתכוון, להיצמד למודל, כלומר אדם או גוף שכבר הגיעו ליעד אותו הצבתי לעצמי

ויש להם טיפים ועצות מנסיונם האישי.

איך הבנתי את זה בדרך הקשה? הנה סיפור טרי:

קניתי לאחרונה  שני אחרונות זהים למשרד.

כמובן שאנחנו הגברים לא צריכים אף פעם הוראות כי למה מה קרה שמישהו יגיד לנו מה לעשות?!

וחוץ מזה, כבר הרכבתי פעם ביצת קינדר (:

תכלס,  שמתי שעון, התחלתי להרכיב והייתי מבסוט, זה היה קל!

קל אמרתי? בטח קל, רק שלקראת הסוף קלטתי שחסר לי בורג.

מסתבר שהוא לא היה חסר אלא התקנתי אותו במקום אחר,

כשהצצתי בהוראות גיליתי שהתקנתי את כל הארון הפוך ):

עכשיו נדרשתי לפרק את הארון ולהתקין אותו מתחילה.

את התהליך הדי-מתיש הזה סיימתי תוך 50 דקות.

 

את הארון הבא פניתי לבנות כשאני בעל ניסיון וגם הצטיידתי בחוברת ההוראות ליתר ביטחון.

נחשו כמה זמן לקח לי להתקין את הארון השני:

ובכן, 22 דקות בדיוק. פחות ממחצית מהזמן שארך לי להרכיב את הארון הראשון.

 

למדתי מהאירוע הכביכול סתמי הזה 2 מסקנות סופר חשובות ששתיהן קשורות במידול.

 

את בניית הארון השני השלמתי במהירות וביעילות משתי סיבות:

1. הסכמתי לקבל עזרה. הכרתי בצורך שלי ללמוד מהניסיון ולהשתמש בחוברת עזר.
2. השתמשתי בניסיון שלי מבניית הארון הקודם.

 

כשאנחנו מוצאים לעצמנו מודל לחיקוי

ולא משנה אם מדובר ביועץ מנטלי, מאמן התפתחות אישית או מומחה ייעוץ עסקי,

אנחנו מקצרים את זמן הדרך שלנו, נמנעים מטעויות ונהנים מתמיכה וכתף.

כל אלו מסייעים לנו להגיע ליעד הרצוי ואפילו להנות מהדרך

בלי שהפחד ינהל אותנו וימנע מאיתנו להיות האנשים שרצינו להיות.

 

אני מגיע מתנועת הצופים,

כחלק מצוות ההדרכה, לפני כל טיול (והיו הרבה כאלו) היינו יוצאים לטיול הכנה.

היינו שוכרים מדריך טיולים שיספק לסגל הדרכה את כל המידע וינווט אותנו במסלולים השונים,

כדי שאחרי זה, עם החניכים, נדע את הדרך הפוך וישר.

 

אני מאוד מאמין בדרך הזאת, בסוף, מי שעשה לפנינו את הדרך

והתנסה בבורות ובדרכים האלטרנטיביות,

יכוון אותנו איך להימנע מהם, ייתן לנו מידע שיקצר לנו את הדרך

ולבסוף, ילמד אותנו את הדרך הקצרה ביותר איך להגיע אל היעד ומה פחות להזיע.

 

אני מקיף את עצמי באנשים כאלו, משקיע זמן, משאבים וכסף

ומחפש מאמנים שיובילו אותי ליעדים אותם רציתי לכבוש.

את הידע אותו צברתי כשהגשמתי כמה מהמטרות החשובות ביותר בחיי,

אני מעביר לאנשים אחרים במסגרת של מנטור להתפתחות אישית ומומחה לייעוץ עסקי.

 

אם תרצה, אשמח להיות הסביבה המנצחת שלך ולעזור לך להיות האיש שאתה רוצה להיות.

>>>הגעת בזמן! בדיוק עכשיו נגמרת ההרשמה לכנס מטורף של מועדון היזמים,

תבוא? אני אחכה לך שם<<<